היש תקווה מֵעֵבֶר לקבר?

היש תקווה מֵעֵבֶר לקבר?

סיכום

המוות הוא אוניברסלי, אבל קשה לנו להשלים אתו. מדוע? משום שאלוהים ברא את האדם לחיי נצח. אך עם כניסת החטא לעולמנו, גם המוות הגיע עמו. האם אלוהים ייתן לרוע לנצח, או שתחיית המתים היא אכן אמיתית? אנשים רבים חיים בתחושה שהמוות הוא סוף פסוק. ואולם, כל אבות האומה והנביאים כתבו על זמן עתידי שבו אלוהים יקים את המתים לתחייה ויעניק למאמינים בו חיי עולם. עלון זה עושה לנו סקירה כללית של אותם אירועים עתידיים.

סוג

עלון

מוציא לאור

Sharing Hope Publications

זמין ב

5 שפות

עמודים

6

הורידו

"שרה מתה." חנה לא האמינה למשמע אוזניה!1 הייתכן שאחותה בת ה-26 כבר לא הייתה בחיים? שרה רכבה על אופניה לעבודה כשסטתה בטעות אל הכביש ונפגעה על ידי רכב חולף. מותה הפתאומי השאיר את משפחתה בהלם גמור. 

חנה בקושי אכלה או ישנה במשך ימים רבים. במהלך החודשים שנקפו, היא נעה בין חרטה, כעס ויגון. בכל פעם שהיא ראתה אינטראקציות בין אחיות, דמעותיה החלו לזלוג על לחייה כשנזכרה באחותה שכבר לא הייתה עמה. 

המוות אף פעם אינו אורח רצוי. לעיתים, הוא מתגנב לחיינו יחד עם הזקנה או עם מחלות ממושכות. אך לעיתים הוא פשוט מתפרץ ללא הזהרה. 

אולי איבדתם אדם יקר. המוות פשוט לא הוגן, נכון? זה מרגיש כל כך לא טבעי! האם בני האדם נועדו למות מלכתחילה? 

והכי חשוב - האם עלינו להעז לשאוף לעולם טוב יותר, ללא כאב ומוות? 

המקום שבו המוות התחיל

ייתכן ששאלות אלו העסיקו לא מעט את אדם וחווה, בני האדם הראשונים. 

בתחילת חייהם, הם לא היו מודעים לקיום המוות. הם חיו חיים מושלמים בגן העדן וניזונו מעץ החיים. הם הורשו לאכול להנאתם מכל עצי הפרי בגן - להוציא אחד. אלוהים ציווה עליהם: "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ. כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת!" (בראשית ב' 16,17).

למרבה הצער, אדם וחווה לא צייתו למצוותו של אלוהים ונשאו בהשלכות. אלוהים אמר להם: "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב." המוות הפך למנת חלקם. הם גורשו מגן העדן ומעץ החיים.2 

המוות בא לידי ביטוי בחייהם של אדם וחווה כמעט מיד לאחר מכן. כדי ליצור עבורם בגדי עור, חיה חפה מפשע הייתה צריכה למות. דמיינו את כאבם כשהבינו את חומרת התוצאות של חוסר הציות שלהם! ייסוריהם אף התעצמו כשבנם קין רצח את אחיו הבל (בראשית ד'). 

המלך שלמה צדק בכותבו: "כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְאֵין עוֹד לָהֶם שָׂכָר, כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם. גַּם אַהֲבָתָם, גַּם שִׂנְאָתָם, גַּם קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין-לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת ט' 5,6). 

הניצחון על המוות

אך למרות הכל, אלוהים לא השאיר את אדם וחווה חסרי תקווה. אלוהים הבטיח: "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ [הנחש הערמומי] וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ. הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (בראשית ג' 15). 

הנחש הוא השטן עצמו, שהמיט מוות והרס על העולם מאז ועד ימינו אנו. אך על פי ההבטחה, צאצאה - זרעה - של האישה היה עתיד לאתגר את כוחו ו"למחוץ" את ראש הנחש, ובכך לגרום לתבוסתו הסופית.

פרשנים יהודים רבים ראו בזרע האישה את המשיח המובטח. יחד עם הפגיעה הקטלנית שהוא יגרום לנחש, המשיח עצמו יספוג פגיעה משמעותית - בעקבו - ו"יִכָּרֵת" [יומת] (דניאל ט' 26). אך פגיעתו של השטן תהיה חמורה יותר - בראשו. בסופו של דבר, המשיח ינחל ניצחון מוחץ על השטן, שהביא את המוות לעולם. 

תחיית המתים ושלטון המשיח

המוות אינו סוף פסוק עבור אלה המשליכים את יהבם על המשיח. על אף שהתנ"ך מתאר את המוות כמצב סופי לעת עתה, הוא גם מעניק לנו את תקוות התחייה. אנו יודעים שתחיית המתים בהחלט אפשרית - הרי הנביא אלישע הקים לתחייה בעזרת כוחו של האל את בנה של האישה השונמית (מלכים ב' ד' 17-37), וכשאיש מת נגע בעצמותיו של אלישע, אותו מת קם לתחייה (מלכים ב' י"ג 20,21). אבל התנ"ך לא רק מנחם אותנו באמצעות סיפורים מן העבר. הוא אף מעניק לנו תקווה לעתיד. על פי הנביא דניאל, "רַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ" (י"ב 2). ואולם תחיית המתים תתאפשר אך ורק בזכות ניצחונו של המשיח על המוות.

באמצעות נצחונו, המשיח יצליח "לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים, לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל, מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה, וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע יְהוָה לְהִתְפָּאֵר" (ישעיהו ס"א 2,3). הבטחה זו תתגשם במלואה בשלטון המשיח על הארץ החדשה; או אז "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים" (ישעיהו כ"ה 8). 

איוב סמך על הבטחה זו למרות נסיבותיו הקשות. הוא איבד את כל הונו, את עשרת ילדיו ואת בריאותו. אך אפילו בצערו ובמחלתו המייסרת, הוא אמר: "וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי וְאַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּם. וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ. אֲשֶׁר אֲנִי אֶחֱזֶה לִּי וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא זָר" (איוב י"ט 25-27). 

אולי ידעתם צער, יגון ודמעות בשל אבל על אדם קרוב וכמהתם למציאות טובה יותר, כפי שאיוב עשה. מותו של אדם אהוב אף פעם אינו קל. אבל כשהצרות באות, יש לנו על מי להישען. בזכות הבטחתו של המשיח, יש לנו את תקוות התחייה ושל הפגישה עם כל יקירנו שכבר אינם נמצאים אתנו. 

האם ברצונכם ללמוד יותר על המשיח המובטח? נא ליצור קשר עמנו על סמך המידע הרשום בגב הדף. 

1.שמות בדויים  
2.ראו בראשית ג'
Copyright © 2023 by Sharing Hope Publications.
ניתן להדפיס ולשתף את החומר ללא אישור המו"ל למטרות לא מסחריות בלבד. 
כל הפסוקים לקוחים מכתבי הקודש, גרסת "החברה לכתבי הקודש בישראל", 2019.

הירשמו לניוזלטר שלנו

היו הראשונים לדעת מתי הפרסומים החדשים שלנו זמינים!

newsletter-cover